מתן אפשרות לביצוע בדיקת פוליגרף חוזרת על אף הסדר דיוני בין הצדדים 

העובדות:
1. התובע טוען כי הנתבע - רופא בעיסוקו, שכר את שירותיו ובגינם נותר חייב 34,583 ש"ח. הנתבע מנגד טען כי שילם לתובע את שכרו במלואו.
2. הצדדים הסכימו כי הנתבע ייבדק בבדיקת פוליגרף באשר לטענתו כי שילם את מלוא הסכומים בגין שכ"ט. בבדיקה נמצא כי הנתבע שיקר בתשובותיו לשאלות 1 ו-2. הנתבע ביקש להורות על בדיקה החוזרת ועל ניסוח שאלות אחרות בטענה כי השאלות שנשאלו מכשילות ומטעות במיוחד לאור העובדה שהנתבע דובר עברית דחוקה.

החלטה:
1. בדיקת פוליגרף לא מנויה כאחת מהדרכים המחויבות להוכחת עניין השנוי במחלוקת במישור האזרחי ואין ביהמ"ש מחויב לקבל את תוצאותיה. ככל שהצדדים הסכימו בניהם הסכמה דיונית על בדיקת פוליגרף, יכול ורשאי ביהמ"ש להכריע על פי הסכמתם זו בסכסוך שבניהם.
2. בבסיס ההצדקה להגיע לסיום הסכסוך בהתאם לתוצאות הפוליגרף עומד העיקרון ולפיו ההסכמה הדיונית היא חוזה בין הצדדים שתוצאותיו מחייבות אותם. כאשר אין צד מרוצה מתוצאות הבדיקה, מושתק הוא מלטעון לגבי עצם הבדיקה כמו שצד לחוזה המבקש לבטלו בנימוק שטעה בכדאיות העסקה יהיה מושתק מלטעון זאת. כלל הוא בדיני חוזים כי יש לקיימם.
3. מהכלל אל הפרט. הנתבע לא טען כי הפוליגרף אינו אמין, אלא טענתו היא שהשאלות שנשאלו על ידי המומחה נוסחו באופן שניתן לענות עליו בתשובות סותרות, ומשכך תוצאות הבדיקה ומהימנותם הן השגויות. אין הוא מבקש לבטל את ההסכם המעמיד את הפוליגרף בבסיס ההכרעה ואין הוא מבקש לבטל את ההסכמה לפוליגרף. נהפוך הוא, אכן מעוניין הוא כי הסכסוך ימצא פתרונו בסיוע הפוליגרף, ורק קובל הוא על הדרך בה נשאלו השאלות ומשכך ביקש כי ביהמ"ש ינסח השאלות באופן ברור כדי שאלו יתנו מענה ברור לשאלה המרכזית בין הצדדים.
4. בפריזמה של דיני החוזים כל שמבקש הנתבע הוא לקיים ההסכם ולא לבטלו חלילה, ומשכך יש לבחון את בקשתו בחיוב, וזאת בהתאם לתפיסה לפיה התרופה החוזית הראשונה היא קיומו של החוזה ולא ביטולו, וזוהי בעצם בקשתו של הנתבע. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שבטרם הבדיקה לא ביקשה ב"כ הנתבע לנסח את השאלות ודרישה זו הועלתה ורק לאחר ביצוע הבדיקה תוך גרימת הוצאות ובזבוז זמן הן של התובע והן של המומחה.
5. הנתבע יחזור לבדיקת פוליגרף נוספת וישאל שאלות נוספות. שכרו של המומחה ועלות בדיקת פוליגרף נוספת זו ישולמו רק על ידי הנתבע.